כהן ואח' נ' בנק העצמאות למשכנתאות ולפיתוח בע"מ

החלטה

בפניי בקשה שהוגשה ע"י ה"ה יפה ואברהם כהן (להלן: "המבקשים") לביטול פסק הדין שניתן על ידי בתיק שבכותרת ביום 25.11.10, בתקופת כהונתי כשופטת בבית משפט השלום בחדרה (להלן: "פסק הדין").

רקע:

עסקינן בתביעה שהוגשה ע"י המבקשים בבית משפט השלום בחדרה בעטיין של הלוואות מובטחות במשכנתא שנלקחו ע"י המבקשים מהמשיב (להלן: "הבנק"), עבור דירת מגורים הנמצאת בחלקה 86/5 בגוש 10572, בגבעת אולגה (להלן: "הדירה").

במסגרת התביעה האמורה עתרו המבקשים כי הבנק ימציא לידם את כל המסמכים הרלוונטיים לחישוב החוב הנטען בגין ההלוואות שנטלו וכן כי בית המשפט יצהיר, לאחר בדיקת המסמכים, כי כל החוב נפרע; לחילופין, עתרו המבקשים למתן צו המפרט את תוצאות החישוב הנכון וכן כי בית המשפט יצהיר כי הדירה מעבר לשטח של 49 מ"ר, אינה ניתנת לפינוי או למימוש ע"י הבנק.

בד בבד, עתרו המבקשים למתן צו מניעה זמני שיורה על עיכוב פינויים מהדירה, במסגרת הליכי מימוש משכנתא הננקטים בלשכת ההוצל"פ, הבקשה נדחתה אך המבקשים הלכה ולמעשה נותרו לגור בדירה.

בתחילה נקבעה התובענה לדיון בפני כב' השופטת ד' סלע, בתקופת כהונתה כשופטת בבית משפט השלום בחדרה, אך בהמשך, בעקבות מינויה של כב' השופטת ד' סלע לכהונה כשופטת בבית המשפט המחוזי, הועבר התיק לשמיעה בפניי.

ברישא לפסק הדין האמור פורטו הבקשות הרבות, העיכובים והסחבת בה נקטו המבקשים במהלך שמיעת התיק, ואין לי אלא להפנות לפסק הדין האמור.

ביום 25.11.10 כאמור ניתן על ידי פסק הדין אשר דחה את תביעת המבקשים ונקבע כי ניתנו למבקשים ע"י הבנק מלוא המסמכים, כי נותר חוב בקשר להלוואות שנטלו המבקשים מהבנק וכי יש לדחות את בקשת המבקשים להצהיר על קיומה של יחידת מקרקעין נפרדת מעבר לשטח דירה של 49 מ"ר. כמו כן, הוריתי על חיוב המבקשים בהוצאות ובתשלום שכ"ט הבנק בסך של 8,000 ₪.

לאחר מתן פסק הדין, הגישו המבקשים בקשות שונות לרבות בקשה שהוגשה ביום 2.1.11 לביטול פסק הדין, אשר נדחו על ידי מהטעם שההליך בעניינם של המבקשים הסתיים עת ניתן פסק הדין, וכי מקומן של הבקשות להתברר במסגרת הערעור שהוגש על פסק הדין, ואשר התברר בפני כב' השופטת ד' סלע בבית המשפט המחוזי בחיפה.

יצוין, כי במסגרת הערעור הגישו המבקשים בקשה להגשת ראיה נוספת וטענו לראשונה כי המומחה שמונה על ידי בית המשפט אינו רואה חשבון, ומשכך אינו עונה על ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים בקשר למינויו.

ערעור המבקשים נדחה בפסק הדין מיום 22.5.12, אשר קבע כי פסק הדין בבית משפט קמא ניתן לאחר שבית משפט קבע ממצאים עובדתיים על סמך ראיות שהובאו בפניו בהרחבה, וכי הממצאים שנקבעו בפסק הדין תומכים במסקנות המשפטיות שנקבעו בו. בנוסף, נקבע כי יש לדחות את טענת המבקשים כי פסק הדין לוקה בטעות מבחינת הדין.

אשר לטענה אשר נטענה רק בערעור, לפיה המומחה שמונה אינו רואה חשבון ועל כן יש להורות על ביטול פסק הדין מיום 25.11.10, נקבע בערכאת הערעור ע"י כב' השופטת ד' סלע כי מדובר בטענה חסרת תום לב, בנסיבות בהן ההליכים בין הצדדים החלו בשנת 2001, חוות דעתו של המומחה ניתנה בשנת 2007 והוא נחקר ארוכות על ממצאיו, ולכן תמוה כי המבקשים בחרו להעלות טענה זו, בשלב זה, לאחר שניתן פסק הדין.

עוד קבעה ערכאת הערעור כי אין לקבל את הטענה כי המומחה אינו ראוי להתמנות כמומחה, בנסיבות בהן מדובר במומחה בעל תואר ראשון בכלכלה ומינהל עסקים, תואר שני באוניברסיטה העברית בהתמחות בנושא מימון וחשבונאות, מוסמך לראיית חשבון בארה"ב ובעל ותק של 21 שנים בתחום הפיננסי לרבות התמחות בראיית חשבון, בתפקידי ניהול כספים ותעשייה, וכן בנתינת שירותים פיננסיים בייעוץ כלכלי בארגונים ובעסקים. עוד נקבע ע"י ערכאת הערעור כי המבקשים הסתמכו על חוות דעת של מנהל חשבונות אשר ניהל סניפים של הבנק הבינלאומי הראשון, ולמד גיאוגרפיה, ולא מצאו בכך כל פגם, ולפיכך דין טענתם לעניין מומחיותו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט, להידחות.

באלה הנסיבות, נדחה ערעור המבקשים והושתו עליהם הוצאות לטובת הבנק בסך של 10,000 ₪.

חרף כל ההליכים האמורים, ביום 3.10.13 הוגשה בתיק שבכותרת בקשה נוספת לביטול פסק הדין שניתן על ידי ביום 25.11.10 בבית משפט השלום בחדרה.

טענות הצדדים:

המבקשים טוענים כי יש לבטל את פסק הדין שניתן ביום 25.11.10 מאחר וניתן בהתבסס על חוות דעת של מומחה בתחום החשבונאות שאין בידו רישיון לעסוק במקצוע ראיית החשבון ועל כן, מדובר במתחזה אשר גרם להונאה ולהטעיית בית המשפט, ומשכך חוות דעתו פסולה מן היסוד.

המבקשים מפרטים כי המומחה שמונה ע"י בית המשפט אינו עומד בדרישות שנקבעו ע"י משרד המשפטים – מועצת רואי החשבון בישראל ועל כן, נגרם להם עיוות דין ועינוי דין כלשונם, בנסיבות בהן פסק הדין ניתן בהתבסס על חוות דעתו של מומחה שלא היה מוסמך ליתן אותה, ועל כן יש להורות על ביטול פסק הדין.

עוד טוענים המבקשים כי ביום 31.8.10, בטרם ניתן פסק הדין, הגישו לבית משפט השלום בחדרה בקשה לפסילת חוות הדעת, אך בית המשפט דחה את הבקשה מבלי שקיים בה דיון, ומבלי שהמבקש מס' 1 נחקר על תצהירו, בקובעו כי טענות כנגד חוות הדעת לאחר תום שמיעת הראיות מקומן בסיכומים שיוגשו ובפסק הדין שיינתן. עתה, משהתברר כי המומחה לא היה מוסמך ליתן את חוות הדעת יש לשוב, לטענת המבקשים, לאותה בקשה ולהורות על ביטול פסק הדין.